מדריך המהיר ליציאה ממצבי תקיעות וחוסר כיוון (בקריירה ובכלל)

את הקטע המקורי לפוסט הזה כתבתי ברשתות החברתיות, הרבה לפני המלחמה ואני רואה שבחודש האחרון הוא זוכה לעדנה מחודשת, אז חשבתי שיהיה נכון להנגיש אותו גם כאן במיוחד בתקופה הנוכחית. כולנו קצת לא בפוקוס, חלקנו מחשבים מסלול מחדש, ובאופן כללי, יותר מדי אנשים סביביי מרגישים תקועים.

אנשים שאיבדו את הכיוון.

מילאומיניקים שחזרו ולא מצליחים לחבר בין היקום המקביל של פה לשם..

נשים שמתקשות לקום בבוקר כי העשייה שלהן פחות ממלאת אותן לנוכח המציאות הקיימת ובכלל. 

והאמת, אובייקטיבית, זו לא תקופה פשוטה כי גם אם הכל מדהים בקריירה, האקלים סביבנו פחות מעצים בלשון ההמעטה.

בזמנים כאלו, ההמלצה הכי טובה שעובדת עבורי ועבור היזמים שמתייעצים איתי היא להחזיר לעצמנו את כוח החיים (Life Force). כח החיים הוא מונח מתוך "תיאוריית הכלים" שפיתח הפסיכותרפיסט ד"ר פיל סטוץ (Phil Stutz) והוא מודל שמשתמשים בו כיום רוב הפסיכולוגים הפועלים בשיטת ה-CBT.

 המודל מאוד פשוט ליישום, ומניסיון אישי שלי ושל יזמים ויזמות אחרים, פועל כמו קסם. הכי קל לתאר את המודל באמצעות פירמידה ולהבין שמצב תקוע מחייב לנקוט בסדרה של פעולות, גם אם הן הקטנות ביותר, כדי להניע ספירלה שתמשוך אחריה פעולות המשך וגם תעורר תובנות אחרות מאלו שיש לנו כיום.

בבסיס הפירמידה - הקשר שלך עם הגוף:

הדבר הראשון שכדאי לעשות במצב תקיעות, עצב או דכאון (לא קליני, אז מומלץ לפנות למומחה) הוא לדאוג לגוף, וזה תמיד עובד. יש כאן שלושה אלמנטים שמחייבים התייחסות: הראשון, פעילות גופנית כדי להמריץ את הדופק ולחזק שרירים. השני, שיפור התזונה והשלישי, שיפור השינה. 

חייבים להבין שבלי תנועה, שינה ומזון טוב, אין לנו בעצם בסיס להתקדם נפשית לשום מקום. זה מדהים שכולנו יודעים את זה, אבל רק לעיתים רחוקות אנחנו מתחילים לטפל בתקיעות נפשית דווקא במישור הגופני, למרות שהוא זה שנותן לנו הכי הרבה כוחות להתמודדות וחשיבה. 

סטוץ מדבר על זה שרק השלב הזה של שיפור הקשר שלנו עם הגוף אחראי על 85% בשינוי ההרגשה שלנו, אפקט מטורף וזמין, לא?!

השכבה השנייה של הפרידמידה היא הקשר שלך עם אנשים אחרים: 

כשאנחנו תקועים, מדוכאים או לא בשיאנו, מטבע הדברים, אנחנו די נעלמים לאנשים סביבנו. זה לא שאנחנו מסיימים מערכות יחסים, הן פשוט קצת מתפיידות פשוט כי אין לנו כח לאף אחד. אבל זו טעות כי מערכות היחסים שלנו עם הסביבה שלנו הן אלו שמעגנות אותנו למי שאנחנו ומאפשרות לנו לא לשקוע במצב התקוע יותר ויותר. 

הכרטיס החוצה מהתקיעות הוא לנקוט יוזמה ולקבוע מפגשים פיזיים עם אנשים. זה לא משנה אם תשתעממו במפגש איתם או אם תרגישו שאין בזה תועלת כי מחקרים מראים שעצם המפגש משפיע עלינו בצורה חיובית בכל מקרה. 

אז גם אם אין לכם ולכן כח, לכו להיפגש עם אנשים שאתם אוהבים ו/או מעריכים. שלחו ווצאפ כבר היום ותקבעו איתם קפה או צהריים - המפגש, כל מפגש, יזכיר לכם שאתם עדיין חלק מהעולם ושבעצם, רוצים בחברתכם.

השכבה השלישית בראש הפירמידה ובראש סדר החשיבות היא מערכת היחסים שלך עם עצמך:

זה נשמע בומבסטי, אבל הכוונה היא להיות במודעות לתת מודע ולמה שיוצר לנו מסך עשן, בלבול וחוסר חיבור לתשוקה. 

דרך אחת לעשות את זה היא באמצעות כתיבה - זה לא משנה מה כותבים ואיפה ואם תסתכלו על זה אי פעם או לא, עצם הכתיבה משקפת מה קורה בתת המודע, מה מטריד אותנו ועל מה אנחנו חושבים. מניסיון שלי ושל אחרים, זו עצה שלא קל ליישם ולפעמים זה אפילו מרגיש קצת מטופש, אבל ניהול יומן באמת מעלה כל מיני נושאים שאחרת לא היו עולים אצלי ואצל אחרים בשום מצב. שם גם מתגלים בצורה ברורה החוזקות והחלומות והכיוון הבא.

הלכתם לאיבוד? 

אתן מבולבלות?

אל תנסו לפתור את המצב החיצוני.

אל תתנהלו באוטומט מיום ליום רק כדי לשרוד.

התמקדו קודם בכח החיים ומשם יחודש החיבור. לי ולאנשים שאני מלווה, ההתמקדות הזו בכח החיים עוזרת ממש. מקווה שגם לכם/ן!

ממליצה בחום על הספר ועל האתר האלה כקביים לצליחת תקופות בעייתיות: bit.ly/3KnpbJ4, bit.ly/43lgQy9

ולמי שמעדיף את הגרסה הדיאטיתית את הסדרה בנטפליקס.