הסיפור של Her Campus: הסטרטאפ שהמציא מחדש את המגזין עבור דור ה-Z ואולי בגלל זה לא גייס הון מעולם

תעודת זהות:

שם החברה: Her Campus

שנת הקמה: 2009, בוסטון ארה"ב

מייסדות: Stephanie Kaplan, Windsor Hanger Western, and Annie Wang

השקעות: ללא. מענק ע"ס 50,000$ מתוכנית ההאצה של MassChallenge

מוצר: מגזין עולמי מקוון לנשות קולג', מאת נשות קולג'

מה הסיפור?

סטפני, ווינדזור ואנני היו שלוש סטודנטיות שהכירו בשנת 2007 בבית הספר למנהל עסקים של הרווארד. שלושתן צרכו תוכן של מגזיני נשים כמו קוסמופוליטן, מארי קלייר וווג. יום אחד, בשיחת קפיטריה קאז'ואלית צחקו שלושתן שהתוכן המפורסם במגזינים האלה, פשוט כבר לא מתאים להן. לא התאימה להן תפיסת הנשיות שהציגו להן, לא התאים להן יותר לשמוע עצות מנשים בגיל של האימהות שלהן בנוגע לקריירה, תקרת הזכוכית, מערכות יחסים ותחזוקת הבית. הן גם לא ראו ערך במתכונים המפורסמים שם, יחסים עם בני המין השני או בני אותו המין כפי שתוארו שם הצחיקו אותן ואפילו ראיונות עם סלבס נשמעו להן מאולצים.

יותר מזה, הכתבות בעיניהן היו ארוכות מדי, עם יותר מדי תיאורים ופחות ת'כלס והן מצאו שהן לאט לאט עוברות לצרוך יותר ויותר תכנים ברשת במעקב אחרי חשבונות של משפיענים שהן העריכו קצת יותר את דעתם. אף אחד לא דיבר איתן במדיה בדרך בה הן דיברו עם חברות שלהן ואף אחד לא התייחס ספציפית לסטטוס שלהן כתלמידות קולג'. הן לא מצאו מסביב תכנים כמו עצות לגבי הפעם הראשונה בה עוזבים את הבית, איך מתמודדים עם הסכנות לנשים צעירות בקמפוס, איך מפתחים את הכישורים האישיים הנדרשים מהן, כיצד מפתחים חברויות חדשות ועוד ועוד. השיחה הזו גרמה להן להבין - משהו כאן חסר.

בתמונה משמאל לימין: Stephanie Kaplan, Windsor Hanger Western, and Annie Wang

הן השתוקקו למקום אחד בו יוכלו למצוא תוכן המיועד במיוחד לנשים בקולג', כמותן. כשחקרו קצת יותר, הבינו שהפער בשוק המדיה, הוא ההזדמנות שלהן, אז, הקימו לראשונה מגזין לייף-סטייל פנימי בהרווארד עבורן ועבור החברות שלהן, ובו כל התכנים הנוגעים לחיים בקמפוס.

למגזין החדש קראו Freeze והוא הופיע בשתי גרסאות - מודפסת ואינטרנטית והן גם הפיקו עבור המגזין גם אירועים בלייב במכללה והקימו עמודי סושיאל שזכו לכמות עוקבים יפה. הפופולאריות של Freeze בהרווארד הייתה כה גדולה שהקמפוס החל לתמוך בו ואף להציע אותו בכל טפסי ההרשמה והאינטראקציות עם הסטודנטים הוותיקים והחדשים. עד מהרה, שמו לב לתופעה גם סטודנטים מקולג'ים ואוניברסיטאות אחרות שראו את התוכן ברשתות החברתיות והחלו לפנות לשלוש, כולן רצו מגזין כזה גם בקמפוס שלהן.

ככל שעלתה צריכת התכנים, נזקקו השלוש לתוספת של כותבות שיתארו את החוויות שלהן כנשים צעירות בעולם האקדמאי החדש ויספרו על ההתרשמות הבלתי אמצעית שלהן בגוף ראשון. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה הייתה "לגייס" תלמידות לתארי עיתונאות שמעוניינות להצטרף לתוכנית התמחות, ללא תשלום, נשים שהשתוקקו להיות כתבות בעתיד ויכלו כאן, לראשונה, לבנות את כישוריהן המקצועיים. היה כאן wim-win-win לשלושת הצדדים: למיזם שהרוויח כ"א בחינם - עיתונאיות/כתבות שלומדות בקמפוס, מכירות אותו וחולקות עם החברות שלהן הקוראות את רשמיהן, לכותבות עצמן - סטודנטיות שבעצם בנו דרך העבודה במגזין את החומרים הראשונים לתיק העבודות שלהן ואף לקולג' - שחיפש באופן תמידי מקומות טובים להתמחויות סטודנטים וקיבל על הדרך עיתון איכותי שמתאר את החיים הסטודנטיאליים ומייחד אותי מיתר הקמפוסים במדינה.

ברגע שהתגברו הפניות מקולג'ים אחרים, הבינו סטפני, וינדזור ואנני שהפורמט המגזיני שלהן צריך להתרחב. הן החלו לחשוב על בניית פלטפורמת מדיה עבור סטודנטיות עיתונאיות שרוצות ליצור פרסום לייף סטייל עבור נשים בקמפוס שלהן, באופן הניתן לאימוץ מהיר בכל הקולג'ים בארה"ב. בשנת 2008 הכל התחבר והשלוש ויתרו על הגרסה המודפסת והחליטו להתמקד רק במגזין המקוון. הוחלט שהמגזין יתרחב לכמה שיותר קמפוסים בארה"ב ואף מחוצה לה, כל עוד התקיימו שני תנאים. הראשון, פותחים סניף חדש רק אם סטודנטית מהקמפוס ביקשה לפתוח אותו (סניף נקרא Chapter) ועברה את כל התנאים לפתיחת סניף חדש, והשני, כל האחריות על הניהול של הסניף החדש גם ברמת התוכן וגם ברמה המסחרית נמצאת בידיי הסטודנטיות הלומדות בו. בנוסף, החליטו השלוש להתמקד במודל רווחיות מבוסס מכירת מודעות פרסום ושיתופי פעולה מסחריים מבוססי תוכן וחסויות עם מפרסמים חיצוניים.

חזון החברה היה להעצים נשים, ללמד אותן את מקצועות המדיה, השיווק והעיתונאות, לחבר אותן למקומות עבודה, וגם להקים בכל קמפוס קהילת נשים פעילה עם נטוורקינג פנימי לעזרה הדדית.

בשנת 2009, אחרי שבילו יחד קיץ שלם בניו יורק בתוכנית התמחות מטעם הלימודים, בנו השלוש תוכנית עסקית חדשה מתוך חזון להפוך הפלטפורמה החדשה למדריך האולטימטיבי עבור נשות הקולג' המתמקד בסגנון חיים, בריאות, מערכות יחסית, קריירה ובאופן כללי, החיים. אבל, בדרך בה אוהבות ורוצות נשות ה-Gen-z לצרוך את התכנים שלהן - ממישהי שמבינה את העולם שלהן, באופן מהיר, צבעוני, בגובה העיניים וקצר. הן שינו את שם המיזם ל-Her Campus והציגו אותו לעולם כחלק מ"הגל החדש של המדיה החדשה לדור החדש". רק בשלב הזה, לקחו היזמות הלוואה ע"ס 500 דולר מאביה של וינזדור ורשמו את החברה באופן חוקי כבעלים היחידות. ההלוואה אגב, הוחזרה כבר לאחר שבועיים ומאז ועד היום, החברה רווחית. עם השנים, גדל המגזין האינטרנטי והפך לחברה מדיה רבת-זרועות ומאוד דומיננטית בשוק המדיה האמריקאי בשם Her Campus Media.

דור ה-Z

בני הדור המיוחד הזה נולדות לאחר 1995, ומהווים כיום כעשירית ממספר הבוחרים בעולם. למרות שהם חולקים מספר מאפיינים עם דור המילניום, השנים המעצבות שלהם עוצבו על ידי עולם שונה בתכלית, וכתוצאה מכך יש הבדלי מפתח בעמדות, בנטיות ובהשקות שלהם. הנה כמה מאפיינים בולטים:

הם רגילים לבחור - המגוון הוא הנורמה שלהם

זה הדור הראשון שמוצגות לא כל הזמן אפשרויות בלתי נגמרות. הוא בוחר מהר, מבטל ובוחר שוב. לנו, בני הדורות האחרים, זה נראה קצת תזזיתי, אבל זה מעניק חופש גדול יותר. הבחירה היא גם בנושאים שבהם הדורות הקודמים בכלל לא עצרו להחליט - נטיות מיניות, נישואים בין-גזעיים, נטיות פוליטיות. הם גדלו בעולם עם נשיא שחור, לגליזציה לנישואי הומוסקסואליים ואפשרות לרכוש מריחואנה (בחלקים של העולם) באופן חוקי. חלק גדול מהם גדלו בבתים עם תפקידי מגזר מטושטשים ולרובם, יש אמהות עובדות. הדור הזה גדל יותר מכל דור אחר במשפחות חד-הוריות, משפחות מעורבות ומשפחות להטביות ולמעשה, 16 אחוזים מהדור מזדהים בעצמם כחלק מקהילת LGBTQ+, יותר מכל דור קודם. כתוצאה מכך, הם פחות מבוהלים מהדורות הקודמים מהבדלים בגזע, בנטייה מינית או בדת. מבחינתם, הם יכולים לגור בכל מקום, לעבוד בכל עבודה ולחיות עם כל אחד ואחת. הבחירה שלהם בכל דבר יכולה להיות פלואידית ולהשתנות בהמשך וזה לגמרי הגיוני עבורם, זה מאפשר גמישות מחשבתית גדולה מצד אחד, ומצד שני, חוסר שקט.

הם "הילידים הדיגיטליים" (Digitla Native) הראשונים בעולם

מאפיין נוסף של דור ה-Z הוא השימוש המקורי שלהם בטכנולוגיה. בעוד שבני המילניום נחשבו ל"חלוצים דיגיטליים", שבנו וגילו את הטכנולוגיה והמדיה החברתית, דור Z נולד לעולם של חדשנות טכנולוגית שיא - שבו המידע נגיש מיד והמדיה החברתית נפוצה יותר ויותר בכל מקום. להתקדמות הטכנולוגית הללו היו השפעות חיוביות ושליליות על דור Z. בצד החיובי: יש להם שפע של מידע שנמצא בהישג ידם, ומאפשר להם להרחיב את הידע שלהם ולהיות פרואקטיביים בלמידה שלהם. מצד שני, יותר מדי זמן מסך מעורר תחושות של בידוד ומוביל לפעמים לכישורים חברתיים לא מפותחים. עניין מעניין נוסף הוא ההבנה העמוקה שלהם בנוגע לנוכחות הדיגיטלית. בעוד שבני המילניום עברו עידן של פרסום פתוח ואישי מאוד במדיה החברתית ופרסמו פוסטים אישיים וציבוריים עמוקים בפייסבוק, טוויטר או בבלוגים עצמאיים. ה-Z פונים יותר לצורות אנונימיות של מדיה חברתית, כגון Snapchat ו- Whisper, המאפשרות למשתמשים להגביל את הקהל שלהם ולמחוק את ההודעות לאחר שהנמען רואה אותן.

הם פרגמטיים ובעלי אופי פיננסי

תודו שזה מפתיע, אבל מסתבר שחשיבה פיננסית היא מאפיין מרכזי נוסף של דור ה-Z. רבים מבני הדור גדלו כשהם צופים בהוריהם חוטפים פגיעות כלכליות עצומות במהלך המיתון הגדול. לאחר שהיו עדים למאבקים של הוריהם, הדור הזה מונע על ידי פרגמטיות וביטחון ורצון לשלוט בחייהם. בעוד בני דור המילניום הגיעו לבגרות במהלך פריחה כלכלית, דור ה-Z עוצבו על ידי הלחצים הכלכליים שאיתם התמודדו משפחותיהם וקהילותיהם, מהלחץ הפיננסי של שוק השכירות ועד העלויות הנוספות לילדים ולמטפלים השומרים על קשר עם ההורים הכלואים. לכן, למרות הרצון שלהם לבחור ולזוז, הם מעריכים את היציבות שמגיעה עם הוצאות שמרניות, משרות יציבות והשקעות חכמות. הם דואגים ללמוד על שוק ההון, להבין במגמות פוליטיות ורוצים להתערב בשינוי המציאות שלהם ושל המדינה בה הם חיים.

הצרה הגדולה שלהם - בעיות נפש

אתגרי בריאות הנפש הם מאפיין עצוב של דור ה-Z שמכונה גם כ"הדור הבודד ביותר", בגלל השעות האינסופיות שלהם באינטרנט ובנייד שלפעמים מטפחות תחושות של בידוד ודיכאון. יותר זמן שמושקע בסמארטפונים או בצפייה בנטפליקס פירושו פחות זמן לטיפוח מערכות יחסים משמעותיות. בנוסף, צעירים רבים נופלים טרף למלכודת "ה-FOMO ומצג השווא שהמדיה החברתית מציגה. בנוסף, ילדי דור Z גם מאוד מושפעים מהמצב הסוער של העולם. ככל שהאקטיביזם הפוליטי בקרב הדור Z גדל, רבים מהם תוססים סביב נושאים כמו לגליזציה של החזקת נשק, אכזריות משטרתית ושינויי אקלים - מה שמוביל למעורבות לשינוי אבל גם לרמות מוגברות של לחץ.

הם צרכנים ממולחים

כצרכנים, ההתנהגות של דור Z משקפת את הערכים שלהם - ואת ההשפעה של העולם דיגיטלי בו הם חיים. ילדי דור Z סומכים בעיקר על הרשתות החברתיות הנרחבות שלהם כדי לקבל החלטות רכישה מושכלות. הפרגמטיות שלהם מובילה אותם לחקור ולהעריך מגוון אפשרויות לפני שהם מחליטים על רכישת מוצר. בנוסף, סביר יותר שהם יושפעו מההמלצות של משתמשים מהחיים האמיתיים מאשר על ידי המלצות של ידוענים והם קונים ברשתות מאנשים כמותם. בדיוק באותו האופן שבו אנשי דור Z משתמשים במדיה החברתית כאמצעי לבנות את המותג האישי שלהם, הם גם מסתכלים על החלטות הרכישה שלהם כביטוי לערכים וזהותם. כדוגמה, הם נמשכים למוצרים ומותגים ברי קיימא - ולעתים קרובות מוכנים לשלם יותר עבורם. הם מעריכים מוצרים מותאמים אישית, והם נמשכים למותגים שחולקים את נקודת המבט שלהם בנושאים פוליטיים.

הם לא מתחתנים אבל הולכים יותר לקולג'

רוב בני הדור הזה (במדינות המערביות) גרים בערים ולמעשה, רק 13 אחוז גדלים באזורים כפריים. הם נוטים פחות לעבור דירה מאשר הדורות הקודמים שהיו באותו הגיל ובאופן כללי, לא ממהרים לעזוב את הבית. חלקם הגדול ויתר או מעכב במתכוון נישואים ורק 4 אחוזים מתוכם מתחתנים בין הגילאים 18 ל-21 - כמעט מחצית מאשר בדור המילניום. ייתכן שהסיבה לכך היא שיותר מהם הולכים לקולג' ביחס לדור ה-Y שהעדיף ללמוד לבד. יותר מאשר מקום לצבירת ידע, הקולג' מבחינתם הוא מקום חברתי שנותן להם השתייכות קהילתית ואפשרות ליצירת קשרים חברתיים משמעותיים.

התכנים של Her Campus מדברים בדיוק את זה ויוצרים מקום עם שפה משותפת ומענה לחששות הקיומיים, הבדידות, הרצון בהשתייכות מצד אחד ומצד שני, מבחינה מסחרית, הם מחזקים את הפנייה של המפרסמים באמצעות "המלצות הערכת" וזוכים לאחוזי רכישה גבוהים במיוחד של מוצרים מתוך הפלטפורמה.

משיקים מוצר תוכן או מדיה? עדיף שתמצאו קהל נישה

כל מי שקצת התעסק.ה עם עולם מדיה (בטח ובטח בארה"ב!) יודעים מצד אחד שזה שוק ממש צפוף, עם שחקנים עתירי ממון, חברות סמי-מונופוליסטיות עם בעלות צולבת על כמה ערוצי תקשורת ששולטים בשוק, ומצד שני, שוק שלא תמיד רווחי עם מודל הכנסות שבור שנשען על עולם הפרסום לא יציב. Her Campus לא שונה מהבחינה הזו והיה מיזם מסוכן בנוף התקשורתי הצפוף. בנוסף, יש סיבה אמיתית לכך שלא קמים יותר מדי מיזמים מוצלחים וגדולים בתחום התוכן והמדיה - ההגעה לכל קורא וקורא ממש לא פשוטה. למעשה, כל מחשבה על הרמה של מגזין אונליין מחייבת השקעת משאבים אדירה כדי להגיע עצמאית B2C לכל קורא. אבל, Her Campus הבריקו בכך שטרגטו קהל יעד ייעודי שהוא בעצם קהל שבוי. קהל הסטודנטיות היה קהל ענק שאף אחד לא דיבר אליו (או רק אליו) עד לנקודה זו באופן אישי. בנוסף, המוצר הזה התאים מאוד לקולג'ים עצמם שאימצו מאוד מהר את הפעילות - זה היה כאילו כל מגמות התקשורת והעיתונאות בקולג'ים בארה"ב קיבלו פתרון מידי לבעיית איתור מקומות לסטאז' עבור הסטודנטיות שלהן, ובמקביל, כל מי שאי פעם חלמה לכתוב במקום נחשב, קיבלה קיצור דרך מקצועי לבנות לה שם בתחום.

אז יש לנו קהל שנמצא גאוגרפית באותו מקום עלו כותבים במגזין, יש לנו את הקולג' שמשמש כ"אכסנייה" בה נמצאות כל הנשים הללו ואף מספק משרדים פיזיים לקיום הפעילות ויש לנו את הנשים עצמן שמרגישות שזו פלטפורמה להגשמת חלומן המקצועי וכל זה כמעט ללא עלות אופרטיבית של העסקת עובדים, ועם פידבק מידי של קהל יעד בנוגע למוצר.

צריכים לעצור כאן לשנייה ולהסביר שזה מאוד נפוץ בקולג'ים בארה"ב שלסטודנטים יש תוכניות העשרה אחרי הלימודים מטעם הקולג', תוכניות ללא תשלום שהם אמורים להצטרף אליהן. אלו יכולות להיות תוכניות להעצמה אישית, למנהיגות, לתרומה לקהילה וכיוב'. המבנה הייחודי הזה של תוכניות קולג' עזרו מאוד לכניסה לעוד ועוד קולג'ים - כל מה שהיה צריך לעשות, זה לבקש מההנהלה לפתוח תוכנית. מבחינה שיווקית, עבור Her Campus לא היה בשום שלב חינוך של השוק או משא ומתן עם מישהו, זו פשוט הייתה עוד תוכנית בה אפשר לבחור מהמגוון הרחב, אבל זו, בניגוד לאחרות עוזרת בצורה ממשית לסטודנטיות להגיע למטרות הקריירה העתידית שלהן.

בנקודה זו, אני מרשה לעצמי לתת כאן עצה כללית יותר ליזמות והיזמים שבינינו בנוגע לאיתור שוק היעד והתאמתו למוצר: אם אתן או אתם חושבים על הקמת מיזם תוכן או מדיה דומה ל-Her Campus, סוד ההצלחה טמון דווקא בצמצום ובשותפות. המלצתי היא לנסות למצוא בעיה גדולה שמשותפת להרבה אנשים אבל, כזו שמצומצמת לסקטור אחד, בעדיפות לכך שהם מכונסים במקום אחד שיכול גם להיות שותף ולקחת על המיזם חסות ולקדמו. ברגע שזה קורה, הגעתם לחצי הדרך בכל מה שנוגע להתאמת שוק למוצר. לדוגמא, הקהל שלכם יכולים להיות אנשים שטסים ויכולים לצרוך תוכן מיוחד בנוגע ליעד בו הם נוחתים (השותפים מקרה זה הם חברות תעופה או שדות תעופה), אנשים מאושפזים (שותפות וחסות של בתי חולים, מרפאות), או תלמידים שצורכים תוכן ספציפי (חסות של בי"ס ומסגרות לא פורמליות) וכיוב'.

נחזור ל-Her Campus, זכייה בתחרות "המיזמים העסקיים" השנתית של הרווארד, העלתה את המיזם על הראדר של המפרסמים הגדולים. בשלב הזה, מגזינים אונליין וותיקים אחרים ניסו לחקות את הרוח הצעירה שנשבה מכיוון Her Campus, אבל כל עוד לא העסיקו בעצמם כתבות שהן בעצמן נשות ה-Z, זה לא היה ניסיון שצלח. לאט לאט, עמודי הרשתות החברתיות של המגזין הפכו לוויראליים ועוד ועוד מפרסמים שזיהו את ההזדמנות בהגעה הישירה לקהל יעד מפולח דמוגרפית, הגיעו עצמאית. בצומת שלאחר סיום הלימודים השלישייה הסכימה פה אחד ששווה יותר לכולן להמשיך יחד מאשר לחפש הרפתקאות חדשות. וינזדור דחתה הצעת עבודה מבלומינגדייל'ס, סטפני הפסיקה את חיפוש העבודה שלה ואנני החליטה לנשור משנת הלימודים האחרונה שלה.

בזכות הזכייה בתחרות בהרווארד, קיבלה החברה גם משרדים חינם בקמפוס למשך שנה נוספת לאחר סיום הלימודים. הקולג' הסתיים ועתה התחיל פרק חדש בימי החברה עם ניהול משולש, מודל עסקי וואלידי ולקוחות משלמים. זו גם הייתה הפעם הראשונה בה חילקו השלוש את התפקידים בחברה ביניהן בצורה מסודרת: וינזדור הפכה לנשיאה ומו"ל ולקחה על עצמה את ניהול החשבונות והמכירות, אנני לקחה את האחריות על כל תחום ניהול המוצר והקריאטיב וסטפני לקחה על עצמה תפקיד העורכת הראשית, מנהלת הסניפים ומנהלת השיווק.

בשנה לאחר מכן נכנסו השלוש לתחרות עסקית נוספת בבוסטון באקסלרטור של MassChallenge והיו לאחד המיזמים המובילים שגם זכה ב- 50,000 דולר וגם קיבל עוד משרד בחינם למשך שנה. הן השתמשו בכסף הזה כדי להעסיק את העובד השישי שלהן והראשון במשרה מלאה ולאחר מכן קיבלו משרד לשנה נוספת כי חנכו את התחרות הבאה. בסך הכל, זכה המיזם בארבע שנים תמימות של שטחי משרד חופשיים מתשלום. לאחר ארבע השנים הללו, חלקו שטחי משרדים עם סטארט-אפ במרכז בוסטון ורק לאחר מכן עברו למשרד ורוד משלהן עם חמישים עובדות.

מתוך אתר החברה: לקוחות כיום

אסטרטגיית ה-GTM: פתיחת סניפים וולונטרית בקמפוסים בהן יש נשים שמעוניינות להצטרף למגזין

לקראת סיום השנה האחרונה של לימודיהן, היו ל-Her Campus כשלושים סניפים בקולג'ים ברחבי ארה"ב ומפרסמים בעלי שם ידוע שהכניסו כסף גדול לחברה. קהל היעד הראשוני של החברה היה תלמידות המכללות המתעניינות בעיתונאות והרעיון המרכזי כאמור היה לתת לנשים בקולג' לטעום בצורה מקצועית מעולם המדיה והפרסום בצורה מהנה בסגנון Cosmopolitan.

כל סטודנטית בקולג' בארה"ב יכולה להגיש בקשה להיות כתבת (או "תורמת" contributor) ואם אין סניף במכללה שלה, היא יכולה להגיש בקשה להשיק בו סניף חדש. כמו כל ארגון סטודנטים אחר בקמפוס, שוב, הסטודנטיות לא מקבלות תשלום עבור כתיבתן וזה מוגדר כפעילות התמחות או "תרומה לחיי הקמפוס". המודל הזה הוא בעצם מכרה-זהב למיזם מדיה המבוסס על כתבות, משפיענות רשת ובלוגריות כי הוא מצמצם את העלות הכבדה ביותר של סטרטאפ שהיא העסקת כוח האדם. זה גם מודל שלא הפסיק להתרחב מאז הקמת החברה עם אפס מאמצים מצד היזמות וכיום, התוכן במגזין נכתב על ידי יותר מ-7,000 תורמות שמגיעות מ-500 קמפוסים ב-11 מדינות (כולל סניפים בפינלנד, יפן, אוסטרליה, בריטניה, פורטו ריקו, קנדה, ג'מייקה, ניגריה, אירלנד, הודו וקוויבק).

זה נשמע לנו ממש מוזר שקיים מודל עסקי בו חברה מקבלת כסף אבל מסתמכת על כוח וולונטרי בלבד, אבל מבחינת הכותבות לא מצאתי שום בעיה. הנשים "התורמות" שכותבות במגזין מתארות ללא סוף ברשת כמה הכתיבה, ניהול המדיה או העריכה היו חוויות שתרמו להן גם בהעשרת החיים הסטודנטיאליים וגם כהבנה של "העולם האמיתי". מבחינתן, התהליך כולו הכין אותן לעבודה בחברות מדיה נחשבות בצורה הטובה ביותר וכבר מההתחלה, בכל הסניפים, נוצרו רשימות המתנה של כתבות שמעוניינות להצטרף לסניף שלהן. נראה שההזדמנות להתפתחות מקצועית של הסטודנטיות באמת משמעותית. כל סניף, בכל קמפוס, הוא האחראי הבלעדי על התוכן ועל הפרסומות בקמפוס שלו. זה אומר שכל סניף מתנהל כמעין יחידה עסקית נפרדת שמנהלת את הכותבות, התוכן והעריכה וגם דואגת ליצירת ערוצי פרסום ומשתתפת פעילה באחריות השיווקית בכללית של המגזין ליצירת ההכנסות.

כדי לפתוח סניף בקמפוס חדש, הסטודנטית המבקשת חייבת לעמוד בתהליך מסודר - היא צריכה להגיש מכתב מקדים, קורות חיים, לכתוב דוגמאות, ולמצוא לפחות 5 סטודנטים בקמפוס המעוניינים להצטרף לצוות שלה עם הגדרות תפקיד מסודרות, לשנה שלמה לפחות. בנוסף, מצופה מהמועמדת להגיש מבחן בית של כתבה, לעבור ראיון אישי, לאסוף 100 חתימות מסטודנטיות בקמפוס שלה שמעוניינות במהדורה פרטית לקמפוס שלהן ומפגינות תמיכה במועמדות, להכין תוכנית תוכן דיגיטלי לרשתות החברתיות עבור הקמפוס שלה ועוד.

תהליך הבקשה הקפדני מייצר נחשקות בקרב הפונות ומבטיח ש-Her Campus יקבלו גם את הטאלנטיות האיכותיות ביותר וגם את אלו עם המוטיבציה הגבוהה ביותר להצליח. ברגע שיש צוות להקמת המיזם, פונה נציגה מהחברה הראשית למכללה ומבקשת לפתוח תוכנית מסודרת שתסדיר משרד ואפילו תקציב קטן להתנהלות השוטפת של הסניף. הקמת הסניפים באופן הזה חכמה במיוחד, מפני שכך תהליך החדירה השיווקית לקמפוסים בכל מקום על הגלובס מתנהל באופן עצמאי ואין כאן בעצם שום עלות אופרטיבית או הפניית משאבי ניהול שבדרך כלל מתלווה לצמיחה אסטרטגית של חברה. נוצר כאן מעין מודל זכיינות משתלם מאוד שמעביר את האחריות לניהול לצוות האזורי ומוריד את נקודות החיכוך עם המשרד הראשי שיכל בקלות להפוך צוואר בקבוק בכל סיטואציית גדילה אחרת.

מתוך: קצת מהתכנים המוצגים באתר המגזין: בועט, בגובה העיניים, צבעוני ומהיר

אסטרטגיית רכישה לצורך צמיחה מואצת

כחלק מאסטרטגית הצמיחה רכשה החברה ארבע חברות ששמרו על מותג עצמאי וכולן יחד חברו לאימפריית מדיה ענקית המתמחה בקהל תלמידי הקולג' (נשים ברובן אבל לא רק) עם חמישה מותגים סה"כ בעולמות תוכן שונים המתחברים בצורה מושלמת: חברה מהמתמחה בצד הקולינארי של תלמידות הקולג' בשם Spoon, חברה המתמחה בעולם האופנה בשם College Fashionista וחברת מדיה מתחרה המתמקדת בפרסום מאמרים חיוביים ומעשיים לנשים בוגרות מכללות בשם Lala ששמה שונה ל- Her20s ובהמשך הפכה לערוץ פנימי חדש באתר המיועד לבוגרות קולג', ערוץ שהרחיב את קהל היעד לנשים מעט יותר בוגרות, שעושות את צעדיהן הראשונים בקריירה או באוניברסיטה (אגב, בערוץ הזה ממשיכות לכתוב סטודנטיות לשעבר שסיימו ללמוד אבל עדיין מעוניינות להמשיך ולהיות חלק מהמגזין גם לאחר לימודיהן. גם הן אגב, ממשיכות לעבוד במרץ ללא תשלום כמתמחות).

רכישת InfluenceHer Collective הכניסה את הHer Campus היישר לעולם משפיענות הרשת - תשתית של רשת של בלוגים וולוגים שנוצרו על ידי נשים צעירות בנושאי אופנה, בישול, יופי, כושר, עיצוב, סגנון חיים ועוד. הרכישה הכניסה לחברה יותר מ-4,000 משפיעניות ומשפיעני רשת שקיבלו הזדמנות להופיע במגזין וקבל ממנו ומשותפיו חסות. רכישת Generation Hired, פלטפורמה לחיפוש עבודה למסיימי קולג', השלימה את הרצון לתת מענה ליציאה של תלמידות הקולג' לעולם העבודה לראשונה בניהול מרכז קריירה ווירטואלי לתלמידי קולג' עבור מחפשות עבודות זמניות ועבור בוגרות. האתר מציע לימוד והיכרות עם תעשיות שונות, מציע אימון לראיונות עבודה וגם מאפשר למפרסמים ומעסיקים למצוא קהל צעיר באופן ממוקד.

הצעת הערך (Value Proposition)

עבור הקוראות (והקוראים! מסתבר ש-30% מהקוראים הם גברים השנה): Her Campus משמשת כמקור אמין ועדכני לכל מה שנוגע למעבר בין התיכון לקולג', לחיים בקולג' ובכלל לחיים כ-young adults. ממשק ה-UI מעוצב באופן שמותאם לגלילה סלולארית וקל מאוד לניווט והתוכן הקליט והקצר, גם מקל על השהייה באתר לאורך זמן. בנוסף, למרות שאנחנו מדברים על המגזין, Her Campus הפכה מהר מאוד לחברת מדיה/פרסום המתמחה בשיווק לדור ה-Z והפלטפורמה מוכרת מוצרים ייחודיים לקהל הקוראים שלאו דווקא אפשר למצוא במקום אחר במחירי הטבה מיוחדים לרוב.

בנוסף לפעילות העיתונאית, המגזין מציף אתגרים המשותפים לכל הנשים הצעירות שלומדות בקולג'ים. אחד מהיתרונות הגדולים של קהילות Her Campus בקמפוסים הוא העבודה על יצירת מרחב בטוח לנשים שלומדות באותו המוסד ותגובה מיידית בזמן אמת לאירועים שקורים בכל מקום. בעיה גדולה בקולג'ים היא שימוש בסם האונס והתפרסמו לא מעט עדויות בכתבות שהתפרסמו בקמפוסים שגרמו להדחת סטודנטים מהלימודים, ליצירת התערבות של הסגל האקדמאי, לחיזוק התאורה בלילות ולבניית סדנאות קרב מגע ובטיחות בקמפוסים.

בתקופת הקורונה חיבר המגזין בין נשים שהיו צריכות עזרה ועזר לנשים להתאגד ולעזור למי שנתקעה בסגר ללא מצרכים חיוניים או עם בני משפחה חולים, וגם עזר בהתמודדות עם הבדידות. במגפה הייתה Her Campus הראשונה להבין את המשבר שנוצר עבור דור שלהם בשל ביטול אירועי סיום הקולג' ובתגובה, הופק אירוע סיום וירטואלי לכל המחזורים באשר הם שהועבר בשידור חי. ב-15 במאי שודר בפלטפורמה בשידור חי סטרימינג של יותר משש שעות של נאומי סטודנטים וסלבס ושודרה גם הופעה מוזיקלית, אירוע שדובר עליו רבות אחר כך ומיצב פעם נוספת את Her Campus כזו שמייצגת את תחושותיו של דור שלם ונותנת להם ביטוי.

בזמן ההתעוררות שחלה סביב Black Lives Matter יזמו העורכות והעיתונאיות הפגנות, מעגלי שיח בין-גזעיים וכו'. גם החקיקה נגד הפלות בכמה מהמדינות בארה"ב הביאה את החברה לערוך סקר ארצי בקרב כל נשות הקולג' בשאלה מה דעתן על המהלך. תוצאות הסקר הופצו לחברי קונגרס בכל מדינה ואף נבנתה תוכנית חלוקת אמצעי מניעה בחינם בכל הקמפוסים מתוך מטרה להשמיע את קולן של הנשים הצעירות שלא נראה שמישהו טרח לייצג אותן מבחינה פוליטית.

יצירת מעורבות פוליטית בקרב בני הדור הכי מנותק אזרחית מכל קודמיו, היא לא דבר של מה בכך ואפשר לתת את הקרדיט על כל ל-Her Campus שיכל להמשיך ולהיות מגזין סכריני ומגניב ללא אמירה משמעותית. אבל מבחינתי לפחות, זה מעודד לראות שלצד הלייף-סטייל והתכנים שמתעמקים בבועה שבחיי הקולג', יש כאן ניסיון אמיתי לשנות אג'נדה ארצית ודור שמבין את כוחה של המילה ושל הרשתות החברתיות ועושה בהן שימוש מדויק כדי לשנות משהו במרחב החיים האישיים של נשים צעירות.

בתמונה: מתוך האתר, קמפיין נגד חוק ההפלות בארה"ב

עבור התורמות/הכותבות: כפי שציינו, צבירת ניסיון בכתיבה, עריכה וניהול סניף יוצרים הזדמנויות פוטנציאליות ענקיות לקריירה. בנוסף, עבור הסטודנטיות, שרבות מהן מפוזרות ברחבי הארץ ומתחרות על מקומות התמחות מוגבלים בעיתונאות המרוכזת במרכזי תקשורת כמו ניו יורק, עצם לקיחת חלק בכלי מדיה ארצי שנמצא על הרדאר של גופי מדיה ועיתונות גדולים, מקצר להן קצת את הדרך שבין הפריפריה למרכז וגם מרחיב את ההיצע הדל של ההתמחויות בגופי מדיה גדולים.

עבור המפרסמים: הגעה מדויקת ופשוטה לדמוגרפיה של נשים צעירות, אחת מאוכלוסיית היעד המבוקשות ביותר מבחינה שיווקית. לפי נתוני החברה לפיו 92% מקוראות האתר רוכשות מוצרים המופיעים תחת "המלצת העורכת" ישירות מהמגזין. אני חייבת להודות שאני לא מכירה כזה יחס משוגע בין קידום מוצר בפלטפורמה אונליין כלשהיא לבין הרכישה ממש. Her Campus מחברת את הלקוחות המפרסמים שלה כמו קוקה קולה, לוריאל ומיקרוסופט עם הקהל הגדול שלהם מהדור Z באמצעות תוכניות שיווק, פרסום רוחבי בכל מותגי המדיה שלה, אירועים ממומנים, תוכניות משפיענים ועוד ולכן גם מעולם לא נזקקה לגייס כספי הון סיכון - הכסף פשוט הגיע אליה. כיום, החברה מספקת פתרונות שיווק משולבים, החל מהתוכן הממומן הקלאסי ועד אינטגרציות בקמפוסים עם רשת המשפיעים שלה, חסויות על האירועים הגדולים, גיוס עובדות, ניסוי מוצרים חדשים, חלוקת דוגמיות וכו'.

בתמונה מתוך האתר: הכלים שמעמידה HerCampus למפרסמים באתרי

בנוסף, ממשיכה החברה למצב את עצמה כמומחית לדור ה-Z ע"י הפקת "אירועי תובנות" תחת הם GENZOLOGY - אירועים רבעוניים בהם חושפת החברה חיזוי מגמות נתונים חדשים שאספה על סמך שיחות אינטימיות עם סטודנטים ומשפיענים בני דור ה-Z. האירועים פתוחים בעיקר למפרסמים ושותפים וניתנת בהם ההזדמנות לשאול את השאלות הבוערות שלהם בזמן אמת בנוגע לקהל היעד הספציפי הזה.

בניית קהילת נשות הקולג' בעולם לראשונה - תכנים, מוצרים ואירועים

וינזדור מעידה שהאתר צמח באופן אורגני מפה לאוזן באמצעות המדיה החברתית וחייבים להודות שזה לא רע בכלל שיש למותג צי של 7,000 כותבות (and still counting) שמצייצות ומשתפות ברשתות את הכתבות שלהן ושל חברות שלהן על בסיס יומי. זה גם עזר מאוד תדמיתית שהתקשורת לא הפסיקה לדבר על היזמות הצעירות והכתירה אותן מדי פעם ברשימות "30 מתחת ל-30".

כמו פעילויות חוץ לימודיות אחרות במכללה, ההצטרפות ל-Her Campus גם מספקת לסטודנטיות תחושה של קהילה. סטודנטיות המשתתפות בתוכנית נמצאו כתלמידות שיש להן מוטיבציה להיות מעורבות יותר בלימודים ובחיי הקמפוס בגלל החברים שרכשו. הן מעידות שעצם העבודה המשותפת מאחדת ומעצימה וגורמת להן להיות טובות יותר במה שהן עושות. זה מתחיל בכתיבה, אבל בהרבה מהקמפוסים זה הופך לקבוצה שחברותיו תומכת אחת בשנייה בכל היבטי החיים.

כדי לחזק את הקשר עם הקהילה ולהוציא את נשות הקולג' מדי פעם מהמסך, התרחב המותג בנוסף למגזין גם לשני אירועים פיזיים גדולים שמהווים גם מקור רווח רציני מכספי חסויות וגם מחזקים את הקשר של הקוראות למותג ולקהילה (הכנסים אגב, כמו יתר הפעילות של החברה פתוחים גם לגברים כמובן):

1. הכנס שלה - Her conference: כנס הקיץ השנתי שמתקיים בניו יורק או בלוס אנג'לס. הכנס הושק בשנת 2012 ומתמקד בהעשרת סטודנטיות בתחומי השיווק, העיתונאות והתקשורת. הכנס נותן לסטודנטיות ולבוגרות טריות הזדמנות לשמוע דוברים ודוברות המספקים עצות לגבי קריירה ופיתוח קריירה ומהווים מודלים להשראה. הכנסים מתהדרים באירוח שמות גדולים מהתעשייה - מנהלי הוצאות לאור ענקיות, עיתונאיות שזכו בפרסים, אלופות אולימפיות, עורכות ראשיות ומנהלי ההכנסות של העיתונים והמגזינים הכי נחשבים בארה"ב.

2. שבוע האופנה הארצי של כלל המכללות החברות ב-Her Campus:

שבוע האופנה של המכללות הוא אירוע סתיו שנתי שמתקיים בבוסטון ובניו יורק. האירוע עוסק בסטיילינג, אופנה ואיפור וגם נותן לכל סטודנטית שרוצה את האפשרות, לעלות בעצמה על מסלול הדוגמנות. האירוע הושק לראשונה בשנת 2013 ומספק חוויה המתקדמת באופנה לצעירים, תוך הצגת מגמות החובה של הסתיו באותה השנה. זה בעצם הפנינג מסחרי ענק בו כמעט כל החברות בתחום בארה"ב משיקות דגמים חדשים או ליינים לצעירים וכמובן, כל המשתתפות מקבלות שקיות מתנה ופינוקי חינם מנותני החסות. החסויות על האירוע הזה מגיעות למאות אלפי דולרים וגם מבחינת המפרסמים יש כאן הזדמנות גדולה. מותגים כמו Chobani, Victoria's Secret ו-TRESemmé שבעבר חיפשו בנרות דרך להגיע בצורה אקטיבית לקהל של סטודנטיות, מצאו סופסוף קיצור דרך שגם הביא להן תוצאות במכירות.

בנוסף לאירועי החוץ והחסויות, פרסמה Her Campus ספר באמזון תחת השם הלא-קליט (בתרגום חופשי): "מדריך לחיי הקולג': איך לנהל מערכות יחסים, להישאר בטוחות ובריאות, להתמודד עם לחץ ולדאוג לכך שאלו יהיו השנים הטובות בחייך". הספר הפך לרב-מכר כבר בשבוע הראשון לפרסומו והוא מוגדר "כתנ"ך" ליוצאות לקולג' וכספר חובה שקונים ההורים לבנותיהן שעוזבות את הבית.

החברה השכילה לבנות קהילה כפולה, נשים משתייכות גם לקהילה המקומית של הקמפוס בו הן לומדות וגם משתייכות לקהילת ענק של כל העיתונאיות הצעירות מכל הקמפוסים החברים ב-Her Campus. הנטוורקינג הארצי בעל אימפקט אמיתי ויפה לראות שיש לא מעט עיתונאיות או נשות מדיה צעירות בחוץ שמכירות זו את זו שנים אחורה בזכות הפעילות המשותפת במגזין. גם ברמת התכנים יש שני ערוצים - תוכן שמפורסם ברמה הארצית בנושאי סטייל, יופי, קריירה, אהבה, העולם האמיתי וכו' ותוכן ברמה המצומצמת של כל מכללה ספציפית. זה הופך את המגזין למאוד מגוון עם שלל דעות ובו בזמן למקומי מאוד עם בעיות שספציפיות לאזור מסוים. לכל סניף של Her Campus יש תקציב לגיבוש נשות הסניף, כולל רכישת מרצ'נדייז בעיצוב שייחודי רק לו והפקת אירועים חברתיים לגיבוש והצלחת הצוות.

שתי התמונות מתוך כתבה של אחת ממנהלות הסניפים

המוטיבציה לשמירה על תוכן איכותי

מאז הקמתו, Her Campus בנה מוניטין אמין כערוץ לעיתונאיות השואפות לשכלל את מלאכתן באמצעות פרסום מאמרים ופוסטים. המוניטין הזה התחזק עם הזמן כשיותר ויותר מהכותבות המשיכו משם להתמחות ולעבודות במעצמות פרסום כמו Conde Nast, Huffington Post, The Washington Post וכו'. ההצלחה העתידית דוחפת יותר סטודנטיות להתאמץ ולהוציא תוצרים טובים ותוכן איכותי בגלל הזדמנויות קריירה עתידיות פוטנציאליות. העברת האחריות לכל סניף על הצד המסחרי והניהולי הפגישה גם חלק מהנשים לראשונה העולם המסחרי, עריכת מו"מ, בניית תוכן שיווקי, ניהול אחרות, עריכת תוכן וכו'.

כדי לשמור על המוטיבציה הגבוהה, החברה מחלקת בכל שנה אותות הצטיינות שיש להם משקל בעולם המדיה האמיתי שם בחוץ. הדירוג נעשה לגבי סניפים, עורכות, עיתונאיות קמפוס ולצידו מתקיימת גם תחרות שנתית שגורמת לכולן לנסות להיות טובות יותר בכל שנה.

עזרה נוספת שיוצרת מוטיבציה להצטיינות היא ליווי של מנטוריות - נשים שבעבר היו במערכת בקמפוס וסיימו את לימודיהן ועדיין רוצות להמשיך וללוות את הצוות הצעיר שירש את מקומן, מתוך מטרה להבטיח שמירה על יוקרת הסניף שהקימו/הביאו להישגים. אגב, עניין המנטורינג מאוד נוכח בחברה ושלוש המייסדות זכו לליווי צמוד של לא מעט מומחים בהרווארד וגם לתמיכתן של שתי נשים מבריקות בעלות השפעה מהתעשייה: חברת ההנהלה קתרין קרנסטון, המוציאה לאור של ה-Columbia Journalism Review וג'ואנה קולס, העורכת הראשית של קוסמופוליטן בארה"ב !). שתיהן בעצם מתחרות של Her Campus ועצם התמיכה שלהן בנשים הצעירות בכלל לא מובנת מאליה. שתיהן הבינו בשלב מוקדם שיש להן בעיה אמיתית באופן הפניה לנשים מדור Z ולכן בנו שת"פ עם עיתונאיות Her Campus לשתף מאמרים שלהן במגזיני Seventeen ו-The Huffington Post הנחשקים (תארו לכם מה המשמעות לתלמידת קולג' שעיתונאות היא חלומה להופיע בעיתון ארצי כזה).

מעבירות את זה הלאה - השקת HER CAMUS LAB

ביוני 2022 פתחה החברה אקסלרטור בשם Next in STEM Challenge בשיתוף עם P&G VENTURES (מרכז החדשנות והסטודיו הפנימי של פרוקטר אנד גמבל ) כדי לחשוב על פתרון אתגרים עבור מוצרי Fast-moving consumer goods בקטגוריות הבאות: מוצרי בית וגן לא רעילים, מוצרי הזדקנות פעילה לנשים, הזדקנות פעילה לגברים, מוצרים לטיפוח עור בריא, טכנולוגיות לשימור מזון ומיזמים העוסקים בהפחתת פסולת.

המטרה היא למצוא את הדור הבא של היזמיות שמסתובבות בקולג' ולתת להן את הדחיפה שתעזור. וינזדור, סטפני ואנני הן דוגמא מעולה ליזמות שקיבלו את הדחיפה הנכונה מהאקסלרטור הנכון (גילוי נאות, אני מנטורית של MassCahallenge) ומוצא חן בעיניי שעם ההצלחה הגדולה שלהן, הן רוצות לעשות את אותו הדבר עבור נשים צעירות בתחילת דרכן כדי להגדיל את אפשרויות המימון למיזמים בהובלה נשית, וגם לעודד את אחוזי הנשים העוסקות במקצועות ה- STEM בקולג'ים. המגזין מקדם כמובן את היוזמה ומפרסם מאז ללא הרף סיפורי הצלחה של נשים מדעניות ונשים יזמות פורצות דרך כמקור להשראה.

לסיכום, הסטרטאפ הזה רחוק מסטרטאפים שאני בדרך כלל בוחרת לכתוב עליהם. אין פה טכנולוגיה משוכללת וגם לא רעיון חדש או יזמות עם סיפור חיים מעניין. מצד שני, יש כאן פתרון מדויק ומתאים לחוסר גדול שהיה בשוק, לקהל חדש שנוצר שכבר לא מתנהג וצורך בדרך בה התנהגו קודמיו. כך שאם באמת חושבים על זה, זה לא הגיוני ש-Her Campus לא קמה הרבה קודם. בנוסף, הדיוק בהתאמת המיזם לצרכים של הקולג'ים לפרסם עצמם ולמצוא התמחויות לבוגרות חסך למיזם הרבה מאוד כסף - גם במשרדים ואופרציה וגם בביטול העסקת עיתונאיות בתשלום במקביל לפיצוח עסקי שאפשר לחברה לגדול ולשגשג ללא עזרה פיננסית חיצונית. כיום, גם חברות המדיה והפרסום הגדולות מעדיפות בוגרות של Her Campus ונראה שכל עוד כולן וכולם מרוויחים, העסק יציב.

אהבתי גם שהמיזם הזה לא נולד מבדיקת שוק, תהליכי PMF חבירה למשקיעים וכו'. סה"כ שלוש סטודנטיות קולג' בנו מוצר FUN עבורן כעיתונאיות צעירות ועבור החברות שלהן, וזה פשוט גדל והפך לחברת מדיה שתופסת היום נתח שוק רציני בתוכן ופרסום מדויק עבור נשים (ולא רק) בגילאי 17-27 בארה"ב. ברור לי שזה לא היה יכול לקרות בכל מקום ושהרווארד בטוח שיחקה כאן תפקיד לא קטן, ובכל זאת, מחיאות כפיים לשלוש הנשים האמיצות האלה שחיפשו פתרון לעצמן ובדרך סחפו אחריהן דור שלם של תלמידות קולג' בארה"ב ומחוצה לה.

העבודה של סטפני, וינזדור ואנני זכתה להכרה רחבה, ו-Her Campus הוכרזה כאחת החברות החדשניות ביותר בארה"ב מטעם Fast Company לשנת 2021 ואתר המגזין הוא המקום מספר אחד לפרסום עבור נשות מכללות עם דגש על Gen-Z בארה"ב. החברה עדיין בבעלות ובניהול 100% של נשים והארגון כולו, Her Campus Media, כולל כיום 50,000 חברי קהילה המורכבים מסטודנטיות, משפיעני רשת ושגרירי מותג ויש לו נוכחות ב-16,000 קמפוסים בארה"ב. יש לכל אתרי הקבוצה 19 מיליון מבקרים חודשיים ייחודיים (unique usres), 130 מיליון עוקבים חברתיים ו-5 תת-מותגים. ממש אימפריה.

בישראל יש יותר מ-337,000 סטודנטים שלומדים בכ-50 מוסדות לימוד על-אקדמאיים ולמרות שאנחנו שוק קטן בשפה ייחודית, זה ממש מוזר שאין עבורם פנייה שיווקית ייחודית מצד אחת מחברות המדיה הקיימות. כל מוסד מצא דרך לתקשר עם הסטודנטים (בדרך כלל בצורה מינימלית ואומללה) וככל הידוע לי, אין פלטפורמה בה סטודנטים כותבים לסטודנטים, המסרים תמיד זורמים רק בכיוון אחד.

מה אתן אומרות, הייתן רוצות להרים מיזם דומה באוניברסיטה שלכן?

האם זה היה עובד בישראל לדעתכם?

ותהייה נוספת, החברה חשבה לפתח מותג דומה לגברים צעירים בקולג' ואף רכשה את הדומיין His Campus אולם וויתרה על הרעיון כי נמצא שהם פחות מעורבים ופחות רואים את עצמם ככתבים מקצועיים בעתיד.

מה דעתכן, האם אין תכנים חופפים לגברים ונשים בגיל הזה? מה אתם חושבים, אין תכנים בלעדיים שיעניינו קהל צברי צעיר?

כרגיל, אשמח להרחבת הידע ולחשוב אתכם על אסטרטגיה שתתאים לסטרטאפ שלכן.ם, כאן.